תרבות הגוף-אומנויות לחימה

body culture

 
מי אנחנו  |  שיקום אורטופדי  |  ג'יו- ג'יטסו  |  ג'יו-ג'יטסו ברזילאי  |  ג'ודו  |  עיצוב הגוף  |  גיל הרך  |  גדי קנפו ג'יטסו  |  

       


תרבות הגוף

 

אתרים מומלצים:

ג'ודו - תרבות הגוף,

 

  • תודה לשאול על האמון והתמיכה ....  אדיר

 

  • מומלץ בחום למי שרוצה להוריד במשקל ולשמור על דרך חיים ותרבות שונה לחיים, אני הורדתי 15 קילו ואני מרגישה הרבה יותר טוב... מלי

 

  • הגעתי לג'יו ג'יטסו כניסיון להעשיר את עצמי באומנות לחימה נוספת לקרטה שעשיתי מגיל 10,
    מהר מאוד הבנתי שמדובר באומנות שונה ביסודה מהקרטה אליו הורגלתי.
    תחילה למדנו להכיר את הקרקע בעזרת גלגולים, נפילות, הטלות למיניהם, עברנו לבריחים מוזרים שעשינו על מפרקי הידיים שלעולם לא הייתי מגיעה אליהם בעצמי. באותו שלב שאלתי את עצמי בשביל מה אני צריכה לדעת ליפול/להתגלגל/לשים את הידיים שלי בזוויות שונות ומשונות שהגוף שלי בכלל לא מכיר? ומתי זה יסייע לי בחיים ? כמו שאנו שואלים את עצמנו לגבי כל דבר חדש שאנו למדים.
    היום אחרי 3 שנים בג'יו ג'יטסו אחרי שלמדתי מגוון עצום של לחימה מעמידה לקרקע והמשך לחימה בקרקע עד להכנעת היריב - אני יכולה לענות לעצמי. התרגילים המאפיינים שיטה זו חיזקו לי בצורה משמעותית את חגורת הכתפיים שהייתה מאוד חלשה כתוצאה מתנועה לא נכונה שעשיתי באימון קרטה. הרגשתי שכתפיי תלויות על "חוט השערה" וחששתי ללא הרף מפריקות. כל תנועה שעשיתי חישבתי אותה קודם לכן ונסגרתי מבחינה תנועתית וכן מחשבתית., לא הייתי מוכנה לעשות תרגילים הקשורים לכתפיים- סיבובי זרועות,עבודה עם שק וכו'. כיום-כתוצאה מאימוני הג'יו ג'יטסו כתפיי התחזקו, אני יציבה יותר, חזקה ומסוגלת לבצע תרגילים שלא העזתי לעשות בעבר. כמו כן ההשפעה ניכרת לא רק באימונים אלא גם בחיי היום יום ללא חשש וללא כאבים. ידע=כוח-לימודים בבית הספר, לימודים אקדמאיים, לימודי תעודה/העשרה וכו' כל אלה מאפשרים לנו להשתלב טוב יותר בחברה שלנו ופותחות בפנינו אפשרויות רבות. כל פיסת ידע תורמת גם אם היא נרכשה דרך הטלוויזיה או מעמית מהימן, כמו כן התנועות בג'יו ג'יטסו מגוונות, זורמות ולא יוצרות קונפליקט, מאפשרות למוח להישאר פתוח ולחשוב על הפעולה הבאה. 

         חבר'ה אני רק בחגורה כתומה, אני אסיים בזה שאני גאה להיות חניכה בג'יו ג'יטסו אני לומדת  המון וללא ספק יש ערך מוסף בשיעורים שלנו.

                                     ולך המאמן מגיעה תודה....

כרמית

 

  • שמי שרון גול עוד מעט בן ארבעים .
    נשוי למיכל ואבא להילה ושירן .
    אני מורה לחינוך גופני בבית הספר התיכון רביבים ראשל"צ מזה 13 שנים .
    לפני מספר שנים עברתי פציעה בברך ימין , ניתוח , שיקום והחלמה ארוכים .
    חברי הטוב מילדות הסנסיי שאול , הציע לי לבוא לדוג'ו שלו ולהתאמן בגיוגיטסו לחיזוק הברך .
    למרות חששות רבים התחלתי להתאמן לפני שנתיים .
    בהתחלה היו פחדים רבים מכל נפילה , גלגול ושינוי כיוון .
    היום אני מרגיש שחל בי שינוי ענק .
    הגיוגיטסו חיזק אותי גם פיזית וגם מנטלית .
    אני הרבה יותר גמיש מאי פעם והכול בזכות האימונים , האמונה והסבלנות של שאול .
    האימונים מתמקדים לא רק בהיבטים הגופניים אלא הרבה מעבר לכך .
    כל מי שמתאמן איתנו עבר שינוי בחייו .
    אני ממליץ לכל גבר אישה ולילדים לעסוק באמנות הלחימה המדהימה הזו .
    שרון גול .

 

  • אז אני אתחיל מסוף הסיפור שלי, אני נעה פלדמן, אני היום משרתת בצבא את שירות החובה שלי, אני משרתת בתפקיד מדריכת כושר קרבי, אני יכולה להבטיח לכם שבלי העזרה והתמיכה הרבה של שייק'ה שהוא היה מדריך הכושר האישי שלי, לא הייתי מגיעה לשום מקום, המקום היחיד שהייתי מגיעה אליו זה בית חולים עם התקף לב או התקפי סכרת, אז הסיפור שלי מתחיל כך: לפני כ-3 וחצי שנים הגעתי לשייק'ה, ילדה בת 16 עם משקל עודף, ילדה עצלנית, בדיוק כמו הדור של היום שהוא דור המחשבים והטלוויזיות, הייתי קמה בבוקר, הולכת לבית הספר, בימים שהיו שיעורי ספורט אף פעם לא הייתי מגיעה עם בגדי ספורט, תמיד הייתי מתחמקת מכל דבר שקשור לספורט,  אחרי בית הספר הייתי מחכה לאוטובוס שיגיע לקחת אותי או בכל דרך אחרת, חוץ מהליכה ברגל, כשהגעתי הביתה, ראיתי טלוויזיה הייתי במחשב, לא זזתי מהספה וכו'. עד שיום אחד החלטתי שדי, נמאס לי, הסתכלתי על עצמי במראה, ולא אהבתי את מה שאני רואה, קיבלתי כל מיני המלצות על מדריכי כושר למיניהם, ולבסוף הגעתי לשייק'ה. קבעתי איתו פגישה, ישבנו והוא ראה אותי, אחרי השיחה הזאת קבענו את השיעור הראשון שלנו. בשיעור הזה הוא בחן את הכושר שלי ונתן לי כמובן איך אם לא תפריט לתזונה נבונה.

    לאחר כמה שעורים הוא אמר לי "את תראי, את עוד יום אחד תאמני בעצמך" ואני כמובן, בתור ילדה בטלנית ומלאה צחקתי עליו ולא חשבתי על אופציה כזאת, כל הזמן הזה הוא היה איתי בקשר יומיומי ואמר לי מה לעשות בבית ואיזה תרגילים לבצע. אחרי משהו כמו חודשיים, אחרי שהוא אמר לי כל הזמן זאת דרך חיים וככה את צריכה להיות ולשמור כל החיים שלך, הבנתי שאם אני  באמת רוצה לרזות, להיראות טוב, וכמובן, להיות בריאה, אני צריכה להתמיד בזה ולשמר את הכושר שלי כי זאת באמת דרך חיים. עם הזמן כמובן, ירדתי במשקל. אחרי שנה וחצי בערך קיבלתי צו ראשון לצבא ואחריו הגיע השאלון של מה אתה רוצה לעשות בצבא?. ומצאתי את עצמי בלי שום מחשבה אחת קדימה ממלאת את הבחירה הראשונה שלי למדריכת כושר. אז היו מבחני כניסה לתפקיד, כשאמרתי את זה לשייק'ה הוא כמובן הכין אותי כמו שצריך. את מבחני הכניסה אני עברתי. ואני יכולה אפילו להגיד שעברתי אותם בלי עזרה ובלי שום קומבינות פנימיות. היום, אחרי 3 שנים, אני ירדתי 34 קילו! התגייסתי לצבא ועשיתי קורס של מדריכי כושר קרבי, ועברתי אותו בהצלחה, ביום של סיום בקורס שלי שייק'ה צלצל אליי ואמר לי "את זוכרת מה אמרתי לך כשהתחלנו באימונים?" ומה לעשות, הוא צדק, אני באמת מאמנת טירונים שנכנסים לצבא, הם רואים בי כדמות הבריאה, זאת שנמצאת בכושר ומכניסה אותם לכושר. אין לי מילים לכתוב/ לאמר, כמה אני מודה לשייק'ה שנתן לי את החיים שלי בחזרה בזכות הספורט, בזכות הדאגה וזכות הטלפונים שלא עזבו אותי לשנייה אחד, ולא נתנו לי מרווח בין המחשבות של לאכול דברים משמינים. אז אני רק רוצה להגיד תודה! תודה רבה על כל הזמן והמאמצים שהשקעת בי!

     
  • שלום שמי דויד. בן 35 נשוי ללא ילדים (בנתיים). לפני שהכרתי את שאול התאמנתי בחדר כושר באופן סדיר. המדריכים בחדר כושר בנו עבורי תוכנית. לאחר כשלוש שנים לא ממש ראיתי שינוי גדול, לא מבחינת מבנה גוף ולא מבחינת הכוח שלי. ההכרות שלי עם שאול הייתה מקרית לחלוטין. ובפגישה הראשונה שלנו שאול שאל אותי מספר דברים:
  1. מה אני רוצה להשיג.
  2. כמה זמן אני מתאמן.
  3. כמה אני שוקל.

התשובות לשאלות הללו היו פשוטות למדיי... אני רוצה להתנפח ולהתחטב (ובעיקר להגיע למצב שיש לי קוביות בבטן) ואני מתאמן 3 שנים... והמשקל שלי היה 79 קילו ו24 אחוזי שומן (כדי לא להגיד 80). השלב הראשון היה ששאול בחן את הכושר הגופני שלי בחוף הים (מקום בו אנחנו מתאמנים עד היום ). הבוחן כלל בסה"כ ריצה קצרה של בערך 50 מטר, תרגילי שיווי משקל, שכיבות שמיכה, עליות מתח, בדיקת גמישות שרירים, בדיקת טווחי תנועת מפרקים, בדיקת כח מתפרץ ועוד. בבוחן אני "נכשלתי".. ולמרות האימונים בחדר כושר .. לא ממש הייתי בכושר בריצה של ה 50 מטר הגעתי לדופק של קרוב ל 200 פעימות (כיום הדופק שלי לא מגיע ל 160 בריצות מהסוג הזה)... בעמידה יציבה דחיפה אחת של שאול (שזה לא היה ממש חוכמה אז) פשוט הפיל אותי על החול.

מאותו נקודה והלאה הגעתי למסקנה שחדר כושר לבד לא ממש עוזר וצריך מעבר לכך, התחלתי באימונים עם שאול. הוא הרכיב לי תוכנית תזונה ואימונים בחדר כושר במהלך השבוע ופגישה שבועית איתו בחוף הים. בתחילה התאמנו בכל הקשור ליציבה, שיווי משקל, וחיזוק המיצבים, במקביל התחלנו לפתח סיבולת לב ריאה ריצות (והמון) עמידות ידיים,עליות  מתח שלא הייתי מסוגל לבצע  1 באותו בוחן ראשוני. בכמה החודשים איתו ירדתי במשקל ל 62 ק"ג. ומאז אני עולה בהתמדה כיום אני שוקל 70 קילו כאשר רוב המשקל שלי הינו עקב הגדלת מסת שריר ואני עומד על 15.5 אחוזי שומן. לפני כשנה שאול עשה לי בוחן כושר(אותו בוחן כושר ללוחמים בלו'טר) שאותו עברתי בהצלחה בציון מלא, בוחן זה בודק את העוצמה שבך, סיבולת שריר, סיבולת לב ריאה ומעל הכל נחישות מנטלית -בוחן קשה מאד, בוחן זה ממחיש את השינוי שחל בי. הגוף שלי אתלטי, יש לי חילוף חומרים מהיר, היציבה מצוינת , ההתנהלות שלי שונה לחלוטין ובעיקר  ההנאה שלי מהאימונים איתו. אני לא מוכן לוותר על אימונים אלו עבור שום דבר אחר בעולם. (כשהגעתי לשאול תמיד היתי אומר לו.. "אתה יודע אני שונא לרוץ .",), אני פורץ גבולות חדשים, השינוי אגב, לא היה שינוי פיזי בלבד השינוי התבטא גם במובן המנטאלי, אני עושה היום דברים שלא חשבתי שאני אעשה אי פעם, ריצות ארוכות   אימוני פרטלק קשים , יש לי גמישות גבוהה יותר, אנחנו נכנסים לים לשחות בחורף בשיא הקור כאשר טמפרטורת המים 14 מעלות בים סוער.היום, אימונים אלה משולבים בתזונה נכונה והינם דרך חיים עבורי. זו הדרך לחיים ובריאות.

אלישר יעקובוביץ
 
11.9.2007 בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר מטח קסמים נורה לעבר אשקלון, מספר קסאמים נפלו בבסיס זיקים שבדרום. במקום פלוגת טירונים שבשבוע האחרון לטירונות. מחלקה שלמה נפצעה מנפילה ישירה של קסאם. בין החיילים אלישר יעקובוביץ.
אלישר נפגע פגיעה בינונית, כאשר הפגיעות אופיינו בחזהו ובראשו.
 
עבורי אלישר מסמל את עלית הנוער הישראלי, עתודאי בן טובים, התכונן לגיוסו כשמונה חודשים קודם באימונים קשים, פיזים ומנטאלים על מנת להגיע מוכן יותר לצה"ל. אלישר בחיוך ובסמפטיה התמודד מול המאמץ הנדרש ממנו ותמיד זכר את מטרת האימונים ואת רצונו העז להיות חייל משובח. כמו כן באותה תקופת הכנתו לצבא התחיל אלישר באימוני ג'יו ג'יטסו שגם שם ללא ספק הדהים בהתקדמותו וביכולתו.
הפציעה שאלישר עבר היא לא רק פיזית היא גם מנטאלית, חודשים בבתי חולים, שינויים פיזיולוגים, התמודדות עם מציאות קשה מול חולי תמידי. השיקום לא קל הוא, שיקום ארוך דורש המון סבלנות, כח נפשי ורצון.
שום מערכת לא משקמת חייל שנפצע, המערכת היחידה שמשקמת היא המשפחה הקרובה, במקרה זה משפחתו של אלישר עושה עבודה מופלאה יום אחר יום וכולם יד אחת וללא רפיון נמצאים לצידו. מהרגע הראשון שאלישר שהה בבית החולים ועד היום ניתן להבחין בעליות וירידות במצבי רוחו, אך נדהמתי לגלות שהנער הזה עשוי מחומר משובח ביותר. רוב הזמן עם סימפטיה, חיוך, אמונה ותקוה.
גם הצוות הרפואי אומר שנדהם מאופיו של אלישר ותגובתו לפציעה. רופאיו אמרו שכושרו הגופני בזמן הפציעה כמובן סייע לו לצאת ממצבו הקריטי. היום אלישר הוא לא חייל רגיל, הוא חייל שעבר פציעה ובראש מורם מתהלך ובחוסן המנטאלי שיותר גבוה מבעבר מקרין את אישיותו.
שיקומו המוחלט של אלישר מהפציעה וחזרה מלאה לנורמה הם נצחון של עם ישראל כולו כנגד אלה המנסים עדיין להשמידנו.
 
 
                                            היישר כח 

                                                                                                                      ש.שאול

לאלישר
 

יש רגעים בחיים
שאתה לא מבין מהיכן הם באים.
אתה חי בספק אם זה טוב או רע
ואפילו מרגיש שאתה חלש נורא
אך, נסה לרגע לעצום עיניים,
תרגיש שרק אתה יכול לקחת את החיים לידיים
תנסה לגעת בעצמך, להרגיש שאתה שם
ולפתע תיווכח לדעת עד כמה אתה קיים.
תאמין כי רק לך יש את הכח לשנות
ומכל משבר בחיים תלמד רק לעלות
לעולם לא "תכשל" כל עוד תמשיך לנסות
גם אם נראה שתמיד צריך רק לעשות
תלמד לצמוח מהמשבר

                                          כרמית.